משפט קסטנר

היועץ המשפטי נ' גרינוולד

משפט לשון הרע הראשון המפורסם בישראל, אשר התנהל בשנות ה-50 ובמהלכו אירע הרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל, הוא פסק דין והערעור בעניין ד"ר ישראל קסטנר. פסק הדין החריף בו הוקע קסטנר כמשתף פעולה עם הנאצים, אשר הביא לרציחתו ע"י קיצונים והערעור בו נהפך פסק הדין, זכו לכינוי "פרשת קסטנר".

ד"ר ישראל קסטנראת הפרשה החלו דברי הסתה ובלע שפורסמו כנגד ד"ר ישראל קסטנר, ד"ר למשפטים, עיתונאי ופעיל ציוני, על ידי ירושלמי בשם גרינוולד. קסטנר, שהיה ממנהיגי יהודי הונגריה, מילט בזמן השואה כ-1900 יהודים ממלתעות הנאצים, תוך שימוש בכל אמצעי שעמד לרשותו באותם ימים טרופים. קסטנר לא בחל בטיפוח קשרים חברתיים עם הנאצים, כדי שיאפשרו לו להציל כמה שיותר יהודים תמורת תשלום כופר נפש, סחורות ועוד.

בעלון, האשים גרינוולד את קסטנר, כי סייע לנאצים בהשמדת יהודי הונגריה, השתתף בגזל רכושם ולמעשה הצלת היהודים שימשה הסוואה לשיתוף הפעולה שלו עם הנאצים. גרינוולד אף קרא במפורש בעלונו לחסל את קסטנר. דב יוסף, שר המסחר דאז שקסטנר שימש כדוברו, אילץ אותו להגיש תלונה כנגד גרינוולד, וזו הובילה להגשת תביעת דיבה כנגדו על ידי היועמ"ש.

עו"ד שמואל תמירעל גרינוולד הגן עוה"ד המבריק שמואל תמיר, אשר בערכאה הראשונה הצליח להפוך את המאשים לנאשם. את התביעה נגד גרינוולד בבית המשפט המחוזי ניהל תחילה אמנון תל, אשר הוחלף במהלך המשפט על ידי היועץ המשפטי לממשלה עצמו, חיים כהן, אך כשניתן פסק הדין התברר כי גם צעד זה לא עזר. עד כדי כך שיכנע תמיר את השופט בנימין הלוי באמיתות הפרסומים של גרינוולד, שהשופט לא רק פסק כי עומדת לגרינוולד הגנת האמת והבעת הדעה, אלא אף קבע בפסק דינו כי: "קסטנר מכר את נשמתו לשטן". פסק הדין החריף והקמפיין הנמרץ של תמיר לטובת מרשו חוללו סערה ציבורית עזה בישראל וגרמו לאווירת שנאה והסתה כנגד קסטנר, מה שהביא לרציחתו בדם קר על ידי קיצונים יהודים.

 לאחר ההפסד בערכאה הראשונה, הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון. בערעור נהפך פסק הדין על פיו וקסטנר "טוהר" כמעט מכל האשמותיו של גרינוולד. הרכבת באמצעותה מילט קסטנר את היהודים

ההרכב בערעור, שכלל את השופטים אגרנט, גויטין, חשין, זילברג והנשיא אולשן, הוציא תחת ידיו פסק דין מעמיק ומפורט שסקר את שואת יהודי הונגריה, פעולותיו של קסטנר להצלת יהודים בזמן השואה ואת האתגרים והלבטים הקשים שעמדו בפניו.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, כי בנוגע למרבית הטענות בעלון מטעמו לא עומדת לגרינוולד הגנת האמת בפרסום ואף לא הגנת הבעת הדעה (פרט לטענתו של גרינוולד כי קסטנר הציל את פושע המלחמה קורט בכר מהעונש אשר היה צפוי לו, טענה שהוכחה כאמת). בפסק דינו קבע השופט אגרנט, כי גם אם נעשו שגיאות או חריגות מוסריות על ידו, עדיין אין ספק ש"קסטנר המשיך עד הסוף במטרה יחידה – למלט את המספר הגדול ביותר של יהודים, שניתן היה להציל בנסיבות הזמן והמקום", ופסק כי "את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט". בגזר הדין הוטלה על גרינוולד שנת מאסר על תנאי.



פסק הדין - ה"פ (י-ם) 124/53 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד, פ"ד מד, 3.

 הערעור - ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד, פ"ד יג, 2189.

חזור למעלה ↑

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים